פסק-דין בתיק ת"א 46412-07

1.         לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.

2.         התובע 1 הוא עיזבונה של המנוחה, הגברת שושנה נעמן ז"ל. התובע 2, מר שלום נעמן, ת.ז. ************** הוא אלמנה של המנוחה (ובעלה במועד התאונה, להלן: "התובע") הנתבעת היא המועצה המקומית אשר נטען לגביה כי היא אחראית על תקינות הכביש והחניה בו נפלה המנוחה.

3.         על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, ביום 5.10.04, עת הלכה המנוחה לכיוון רכבה שברחוב הרצל 5 בכפר יונה, רגלה נתקלה לפתע בבור, שהיה בשטח כביש החניה כתוצאה מכך נפלה ונפגעה בגופה ובמיוחד בקרסול רגלה הימנית (להלן: "התאונה").

4.         התובעים טוענים כי הנתבעת התרשלה כלפי המנוחה בכך שלא דאגה לתיקון הליקוי במקום התאונה. לא דאגה לסימון המפגע, להצבת שילוט מזהיר ולקיום דרכי גישה  בטוחות בחניה ועוד, ולמעשה לא נהגה כפי שעירייה סבירה הייתה נוהגת בעניין.

5.         כתוצאה מהתאונה, הובהלה המנוחה על ידי בעלה לבית החולים "מאיר" שבכפר סבא, שם אושפזה לשלושה ימים עד ליום 8.10.04. במהלך אשפוזה נותח ושוחזר השבר בקרסול ימין בפלטה ובברגים והמנוחה שוחררה מבית החולים כשרגלה הימנית מקובעת בגבס  מגף ועם הנחיה ללכת בעזרת הליכון ללא נשיאת משקל על הרגל המנותחת. 

6.         התובעים צרפו חוות דעת לכתב התביעה המתוקן שנערכה על ידי ד"ר משה קמחין, מומחה לאורתופדיה אשר בדק את המנוחה וקבע כי התובעת סבלה מנכות צמיתה בשיעור של 10% עקב התאונה ובגין הפגיעה בקרסול ימין.

7.         עוד נכתב בכתב התביעה כי עובר לתאונה עבדה המנוחה בעבודות משק בית, וכי היא תפקדה בביתה ללא הגבלה, ולאחר התאונה הפכה המנוחה לשבר כלי. התובעים מבקשים כי בית המשפט  יפסוק להם פיצויים בגין ראשי הנזק הבאים:  הפסדי השתכרות מיום התאונה, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות, פיצוי בגין ראש נזק  לא ממוני.

8.         הצדדים במחלוקת בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק (נכויות וראשי נזק).

9.         המנוחה כאמור נפטרה במהלך תיק זה ועל כן הוגש כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן. לפניי נשמעו אלמנה של המנוחה ובתה וכמו כן בעל החנות אשר בסמוך לה נפלה המנוחה. הצדדים הגישו תצהירים ונספחים וסיכמו בעל פה.

נסיבות התאונה :

10.        התובעים טוענים בסיכומיהם כי התובע הצהיר כי הוא נכח בעת האירוע וראה את נפילתה של המנוחה והוא גם צילם את מקום הנפילה בתמונות שהוגשו (ת/1). התובע העיד בבית המשפט על כך, חזר על האמור בתצהירו וטען כי אשתו יצאה עמו מהחנות עם שקית אחת בלבד בידה, האירוע התרחש בשעות הצהריים של חודש אוגוסט, בזמן זה הוא מיהר להביא את הרכב על מנת לאסוף אותה, על כן הליכתו הייתה מהירה משלה, בעוד שהמנוחה הלכה לאטה. לאחר שהתובע הוציא את הרכב מהחניון, נסע לקראתה ואז ראה אותה מועדת בבור. התובע ציין כי הוא חנה בשורת הרכבים השנייה, לא רחוק ממקום הנפילה, ולא הייתה מדרכה במקום. העיד כי לאחר שאשתו נפלה ראה היטב את הבור.

11.        התובע העיד לגבי המפגע ,סבר כי אורכו היה כ- 30 ס"מ והיו בו שברים  של ממש באספלט עד כדי הגיעו לעומק של 3-5 ס"מ. העד סימן את מקום הנפילה על גבי התמונה (נ/1) כאשר התבקש לעשות כן במהלך חקירתו. העיד כי הוא צילם את התמונות וכשעשה כן, בעל החנות שאל אותו מה הוא עושה שם ואז הוא  השיב לו כי הוא מצלם את מקום הנפילה. העיד כי אישה שעברה במקום עזרה לו להרים את אשתו לאחר נפילתה, לא לקח ממנה פרטים. התעסק בלפנות את אשתו לבית החולים. בתו של התובע והמנוחה העידה כי שמעה על הנפילה מאביה כאשר היה עם אמה בבית החולים.

12.        התובע הסביר כי המנוחה צעדה במקום, הואיל ובצדי הדרך היה מעקה ומקום הליכתה נצפה בטוח יותר ביציאה מהסופר לחניון. התובע מפנה את בית המשפט לתמונות לפיהן תוקן המפגע לאחר התאונה.

13.        מנגד, טוענת הנתבעת כי, אין המדובר המפגע או בבור הואיל והתובע סבר כי עומקו של הבור הגיע לעומק של 1 ס"מ בלבד עד 3 ס"מ, שקע קטן ומינימאלי שאינו מהווה מפגע כמו מכשול ואדם ההולך בדרך צריך לצפות שהדרך לא תהיה חלקה. לחילופין, יש לקבוע רשלנות תורמת מלאה הואיל ומדובר ברחבה גדולה, המפגע בולט לעין, נפילה בצהרי היום ואפילו התובע העיד כי הוא עקף את הבור ועל כן לא נפל.

14.        מצאתי את עדותו של התובע מהימנה, ללא הגזמות מיותרות השתכנעתי כי נכח במקום וראה היטב את נסיבות התאונה. סבורני כי עלה בידי התובעים להוכיח את עצם הנפילה ואת הסיבה לנפילה- מפגע בדרך בצורת שקע של ממש. כך עולה גם מהתמונות שצורפו, כך עולה מעדות התובע. אין מחלוקת שהתאונה התרחשה ועל סמך התמונות המפגע תוקן. סביר להניח כי גם המתקן סבר כי מדובר במפגע שיש לתקנו הואיל והוא מהווה סכנה למשתמשי הדרך.

אחריות הנתבעת :

15.        הנתבעת ביקשה להעיד את מר דורון יצחקי, אשר ציין כי בשנת 2004 (שנת התאונה) החנות ממנו יצאו המנוחה והתובע- הייתה בבעלות אביו, כיום לאחר פטירת אביו החנות עברה לבעלותו. הנתבעת כאמור לא טענה בכתב ההגנה כי מקום הנפילה אינה בשטחה, על כן לא התרתי הרחבת חזית בעניין זה.

16.        על פי הלכות בית המשפט העליון אין מחלוקת כי חלה עליה חובת זהירות מושגית  כרשות מקומית (וממילא לא הוכח בפני כי שטח זה אינה באחריותה של הנתבעת), כלפי משתמשי הדרך. הנתבעת לא העידה עדים ולא הציגה מסמכים אודות פעולות הפיקוח על ידי סיירים מטעמה, או כל ראיה אחרת לפיה ניתן לטעון כי הנתבעת לא התרשלה בטיפול במפגע הדרך בגינו נפלה המנוחה. על כן יש לקבוע כי הופרה חובת האחריות הקונקרטית כלפי המנוחה.

17.        יחד עם זאת סבורני כי יש מקום להטיל אשם תורם בשיעור של 15%. מדובר על נפילה בשעות אור - צהרי היום, בחודש אוגוסט, המקום נצפה כמקום רחב וגדול ואיני סבור כדעת התובעים כי לא הייתה דרך חילופית למעבר. התובע בעצמו עבר ברחבה ולא נתקל במפגע הואיל ועקף אותו.